באופרה של פקין, אין להשתמש בווילונות במה בצורה מוגזמת; העיקרון הבסיסי הוא שההופעה צריכה להניע את התפאורה הנופית, במקום התפאורה שמניעה את ההופעה. העיצוב של וילונות הבמה חייב להתאים לשינויים בזמן ובמרחב של העלילה, ובכך למנוע את השגיאה של תפאורה נופית שאינה תואמת את הפעולה - כפי שמדגים מקרים שנמצאו ביצירות כמו *אגדת הנחש הלבן* ו-*שי שי*. הדימויים המתוארים על הווילונות צריכים להיות משולבים באופן הדוק עם הסצנה הספציפית המופעלת; למשל, באופרה *יער חזיר הבר*, הרקע הנופי צריך לעבור שינוי בעקבות רצף ה"טיול מעגלי". יתר על כן, אסור לאפשר לשימוש בווילונות להאפיל על הביצוע עצמו; יש להימנע מדפוסים מורכבים מדי שמסיחים את דעת הקהל.
ההסתמכות המוגזמת על וילונות הבמה עלולה להוביל לירידה ברמת הביצועים של שחקני אופרה צעירים של פקין, ובתמורה, להפחית את הפיתוי הייחודי של טכניקות משחק מסורתיות ומסוגננות.